- היו הייתה ממלכת של... בואו נסתכל, של מי זה יכול להיות הפעם... תיכף נמציא. נו, נגיד של תמרורים. ושל שלטים. וכל מי שחי שם, היה או תמרור או שלט. ואז יש לנו שאלה...

- כן, אני יודעת. יש לנו שאלה – מי היה המלך.

- לא, זאת לא השאלה. זה פשוט. השלט הכי גדול הוא המלך. או שבכלל, לא היה להם מלך, הייתה להם מחלה כזאת שקוראים לה דמוקרטיה, וכל שני וחמישי היו להם בחירות לבית התמרורים. או לבית השלטים. או לבית הנשלטים. לא משנה. לא, השאלה היא אחרת – אם אמרנו שהם חיו זאת אומרת שהם גם מתו, וגם נולדו, נכון? ואם הם היו צריכים להיוולד, הם היו צריכים גם להתחתן, נכון? ואם הם היו מתחתנים, הם היו יכולים להבחין – מי הוא בן ומי היא בת. אבל איך להבחין בין זכר לנקבה בקרב התמרורים?

- אני יודעת! לבנות היו ריסים גדולים, ואודם, ו...

- לא נכון! איפה את ראית תמרורים עם ריסים ואודם? תסתכלי מסביב, יש פה המון תמרורים, אבל לאף אחד אין לא ריסים ולא אודם!

- אבל זה סיפור, זה בדמיון, שם הכול יכול להיות לא כמו במציאות.

- אבל זה סיפור שלי, ובסיפור שלי הכול כמו במציאות. הקיצור, ריסים ואודם – זה לא בא בחשבון. אבל היה להם פטנט יותר טוב. כול תמרור או שלט שהיה עגול – היה נקבה. וכול תמרור או שלט שהוא מרובע – היה זכר.

- ומה עם אליפסה?

- מה אליפסה?

- מה עם תמרור שהוא בצורת אליפסה?

- נו, זה היה תמרור פמיניסט, או בעצם, תמרורה פמיניסטית.

- ומה זה פמיניסטית?

- לא משנה. אראה לך בהזדמנות. ובכן, בין כול התמרורים האלו היה תמרור אחד. יותר נכון להגיד, הייתה.

- היא הייתה עגולה?

- בדיוק. ומאוד מוזרה – אף אחד לא היה מבין את המשמעות שלה, אפילו היא עצמה לא הבינה משמעות של עצמה. הרי לכול תמרור ולכול שלט יש משמעות. זה אומר מה לעשות, וזה אומר מה לא לעשות, זה אומר מה מחכה לך מעבר לפינה, וזה מזהיר איך יענישו אותך אם תיסע מעבר לפינה לא נכונה. ומשמעות של כל תמרור מובן לכולם. אבל תמרור שלנו הייתה לא ככול התמרורים – היה לה ציור נורא פשוט, אבל מה זה בלתי מובן! היה מצויר עליה חץ, שפונה לשני כוונים בו זמנית – גם קדימה וגם אחורה. מה פירוש? אף אחד לא היה מסוגל להבין. נכון שיש תמרורים עם חצים?

- נכון. הנה, כזה.

- בדיוק. אבל לכל תמרור כזה חץ פונה רק לכיוון אחד – שמאלה, ימינה, קדימה או אחורה. וזה פשוט – זה מראה ליען לנסוע. יש אפילו כאלו שיש עליהם שני חצים – נגיד אחד גדול ולבן קדימה, ואחד קטן ואדום אחורה. גם זה פשוט – זה אומר שעל גשר צר יש לך זכות קדימה כלפי מי שנוסע לקראתך.

- מה זה זכות קדימה?

- זה כשיש למישהו זכות לחצות את הגשר קודם חברו. כשגשר צר מאוד...

- כל העולם כולו גשר צר מאוד, גשר צר מאוד, גשר צר מאוד...

- והעיקר – לא לפחד כלל. ולמרות זאת – לא לקחת זכות קדימה אם לא מגיע לך. אבל משמעות של תמרור שאנחנו מספרים עליה הייתה מבלבלת לחלוטין. היה שם רק חץ אחד, אבל עם שני כיוונים הופכיים. איך זה יכול להיות, לנסוע בו זמנית לשני כיוונים הופכיים?

- זה לא יכול להיות.

- נכון. בדיוק ככה אמרו לתמרור שלנו בבית ספר לתמרורים. תראי, היא בכל זאת רצתה להבין מה פירוש שלה, וכדי לדעת את זה הלכה לבית ספר לתמרורים. ושם אמרו לה, שהיא לא בסדר, והיא שונה מכל תמרור נורמאלי, ואם היא רצתה להישאר בבית הספר היא צריכה ליישר את הקו ולהיות כמו כולם...

- מה זאת אומרת ליישר את הקו?

- לא יודע. וגם היא לא ידעה. הקיצור – בבית ספר לא הסבירו לה כלום, רק צעקו עליה. וגם לא היו לה שם חברים. בגלל שזה היה בית הספר טוב מאוד, היו שם תמרורים ושלטים מאוד מחוננים. היו כאלו שיודעים המון שפות – נגיד כתובה עליהם אותה מילה בשפות שנות, גם באנגלית, גם בערבית, ואפילו בשפות מצחיקות כמו רוסית או יפאנית. והיו גם תמרורים מאוד יצירתיים וציוריים – היה מצויר עליהם כל מה שיש בתחנת דלק הקרובה, גם מזנון, וגם מסעדה, וגם רחיצת רכב, וגם חנות פרחים, וגם מלון, ...

- וגם ג'קוזי?

- וגם ג'קוזי. והיו גם תמרורים מאוד החלטיים. וצעקנים. הם ידעו היטב מה הם רוצים, ולא היססו להגיד את זה חד וחלק. ובקול רם עד מאוד. נגיד, שלט "אין מעבר"... הקיצור, היו תמרורים שונים ומגוונים. אבל כולם, ממש כוווולם, פה אחד, היו צוחקים על תמרור שלנו – איך זה יכול להיות, להצביע גם קדימה וגם אחורה? ואז תמרור שלנו אמרה, שאולי זה לא קדימה ואחורה, אלא נגיד למעלה ולמטה? ואז כולם כעסו עליה, והסבירו שאין כזה דבר "למעלה ולמטה", שיש רק משטח שטוח, ימינה-שמאלה-קדימה-אחורה. מקסימום, יש כמה משטחים כאלו, שלמעשה לא קשורים אחד לשני. נו, כמו במחלף קסם, כשיש מפלס אחד עם כביש 6 ומפלס אחר עם כביש 5. את זוכרת?

- אולי...

- ולמעשה אין קשר בין משטח למשטח. אבל תמרור שלנו עדיין חשבה בלבה שאולי חץ שלה – זה למעלה ולמטה, רק שהיא לא ידע לזה פירוש...

- אני יודעת! זה לגן עדן וגיהינום! גן עדן – למעלה, גיהינום – למטה!

- ואו, כל הכבוד! זה רעיון ממש מבריק. אבל רגע, יש לי בעיה עם זה. להגיד "למעלה זה לגן עדן ולמטה זה גיהינום" זה אפשר בכל מקום בעולם. אז אפשר לשים תמרור כזה בכל מקום בעולם. אז לא יישאר שום מקום פנוי בעולם, הכול יהיה תפוס על ידי תמרורים זהים שכולם אומרים אותו דבר. בעצם את יודעת מה? תמרור, שאפשר לשים בכל מקום – אין טעם לשים באף מקום.

- תשמע, אבל אולי יש שם רמזור. כשהוא ירוק – השמים נפתחים והארץ נפתחת. כשהוא אדום – השמים נסגרים והארץ נסגרת.

- וכשהוא צהוב?

- אז לכולם להתכונן ליום הדין.

- יפה מאוד! יש רק בעיה אחד – אצל תמרור שלנו לא היה שום רמזור. ולא היה אצלה שום תמרור אחר. אף אחד לא רצה להתיידד איתה, להיות חבר שלה, אפילו לדבר אתה. והכי עצוב, שהיא כבר הייתה תמרור כבר די בוגרת, ואפילו הגיע לה זמן להתחתן, אבל עם מי אפשר להתחתן, אם אף אחד לא מבין משמעות שלך, וחושב שזה פשוט אשמתך, ולא רוצה להיות חבר שלך...

- אי אפשר.

- אי אפשר. ואז פתאום תמרור שלנו פגשה את... פגשה את... אני עוד לה החלטתי, את מי היא פגשה. נמציא אחר כך. אבל העיקר שהוא אמר לה: "תדעי לך, שאת מאוד מיוחדת. את אפילו לא יכולה לדמיין עד כמה את מיוחדת".

- זה היה אליהו הנביא?

- כנראה. ואז הוא אמר לה: "תראי, המקום שאת עומדת בו – זה לא מקום פשוט. את יודעת מה זה? זה מקום של עיר לוז. לפני ארבעת אלפים שנה הייתה פה עיר לוז. מספרים עליה ועל תושביה סיפורים נפלאים, רק שעכשיו זה לא הזמן וזה לא המקום לסיפורים. רק סיפור אחד אני אזכיר לך – במקום הזה לן יעקב אבינו כשברח לחרן..."

- אני זוכרת! הוא ראה שם סולם, ומלאכים יורדים ועולים שם לשמים!

- לא נכון! לא נכון! הכול להיפך – לא כתוב "יורדים ועולים", כתוב "עולים ויורדים"! קודם עולים, ורק אחר כך יורדים. אבל כל העולם מחפשים את המקום הזה, ואינם יודעים כלום היכן היא. ותמרור שלנו, כמו שמסתבר, היא היחידה שיודעת להראות להם.

- ואז...

- ואז היא הבינה את המשמעות שלה. והתחילה להראות לאחרים – לפחות לאותם שרצו לדעת. אולי לא היו רבים שהיא הצליחה להראות להם דרך לשמים וחזרה, אבל בכול זאת היו. ועם כול שנה ושנה נתווספו להם חדשים. והיו כמה מלאכים שמזמן ירדו מן השמים ארצה ושכחו את דרך חזרה, ועכשיו יכלו לחזור. והיו מלאכים אחרים שדרך התמרור שלנו ירדו במקומם. והיו אנשים שסתם הספיקו לעשות טיול שנתי לשמים וחזרה. ויש אומרים, שהיה אפילו מלאך אחד, שירד דרך התמרור שלנו לא בגלל שהיה צריך לרדת, אלא דווקא בגלל שפעם שמע על התמרור שלנו, ומאז נתלהב מאוד, ומאוד רצה להכיר אותה אישית. ואז...

- למה אתה עוצר?

- זהו. הגענו הביתה. עד כאן – סיפור על התמרור העגול.

- ואיפה אני בסיפור הזה?

- נו, יש לך תפקיד הכי חשוב בסיפור. את – הגוף הנסתר.

- כמו הקדוש ברוך הוא?

- כמו הקדוש ברוך הוא.

- ואתה – התמרור העגול.

- בטח שלא. הרי אמרנו שתמרורים עגולים הם כולם בנות. ואני – תמרור מרובע.